שו"ת הרשב"א חלק ה רס״ה

שאלת: ראובן שהיה חולה, וצוה על נכסיו, ואמר לחבירו: כיצד הוא רוצה לחלק נכסיו. ומתוך דבריו, אמר: שרוצה להקדיש שני ספרי תורה. ואמר לו, שילך לסופר, ויכתוב לשון הצואה, והוא לא קבע זמן להשלמת מלאכת הספרים. והסופר קבע זמן ב' שנים, בלשון הצואה. וכשקרא הסופר זה בפניו, ואמר זמן מועט הוא ב' שנים, די שיעשו תוך ה' שנים. והסופר שכחו, ולא תקן שום דבר בלשון צואה. אם נלך אחר הזמן הכתוב בצואה, או נלך אחר גילוי דעתו, שאמר שדי לו שיעשו תוך חמש שנים?

תשובה: לעולם הולכין אחר דבריו האחרונים, ואחר גילוי דעתו, שאפי' קבע זמן מתחילה שתי שנים, יכול הוא לחזור בו ולומר ה' שנים. וכלן שאתם יודעים האמת, שכן אמר, הולכין אחר דבריו, ואחר גילוי דעתו.